אורן הוא נער בן 17 שאותו פגשתי כשהיה במעצר בית בעקבות מקרה אלימות חמור. אורן היה נער בסיכון גבוה, חשדן ולא מעוניין בקשר עם מבוגרים. אני הגעתי עליו דרך אימא שלו שביקשה ממני עזרה. בתחילת תהליך הטיפול ואימון לנוער וצעירים שעברנו, נפגשתי עם אורן בביתו.
לאחר כ – 3 חודשים של מעצר בית מלא, אישור לו בית המשפט לצאת רק למסגרת לימודית מיוחדת בשכונה. למזלי, אורן היה מחויב בליווי מלא ללימודים וחזרה. החלטתי לקחת את התפקיד הליווי עלי, כך שהיה לנו זמן לבנות את הקשר במהלך הנסיעה ברכב שלי. התלות של אורן בהסעה שלי הצליחה לקרב בינינו.
מסתבר שמצבו הנפשי של אורן החל להידרדר בזמן תהליך הגירושין של הוריו. כמו אצל בני נוער רבים, ההידרדרות במצב הלימוד היא סמן ברור ראשון לקשיים נפשיים שהוא עובר. במהלך הזמן הבנו שאורן גם סובל מקשיי למידה שלא אובחנו אז. הסברתי לו שמניסיוני אני יודע שכאשר לילד יש קשיי למידה לא מטופלים הסכנה להידרדרות נפשית והתנהגותית היא גדולה הרבה יותר.
כמו שחששתי, אורן טען שעד כיתה ח' הוא היה תלמיד סביר אבל, עם מעט חברים. בהמשך גם ראינו שככל שהיה לו קשה יותר בבית כך תהליך ההידרדרות מהלימודים לרחוב היה מהיר יותר. לבסוף, אורן מצא את מקומו עם חבורת נערים שלא הלכו לבית הספר.
חזרה למסלול בלימודים הייתה אחד היעדים החשובים בתכנית הטיפול והליווי שיצרתי עבורו. היה ברור שחוסר ההצלחה הלימודית יקשו מאוד על רצונו לחזור למסגרת לימודית מלאה. לכן, התחלנו רק עם מתמטיקה. רק מכוון שזהו המקצוע היחידי שהסכים ללמוד. ככל שאורן צבר יותר הצלחות במתמטיקה כך גבר הביטחון שלו במסוגלות שלו להתמודד עם מקצועות נוספים. במקביל, הצלחנו לקבל אישור מבית המשפט להוציא את אורן לקבוצת הכנה לצה"ל. בשלב זה החל תהליך מרשים של פריחה. אורן גילה מסוגלות וביטחון עצמי גבוה והחליט לקחת שליטה על חייו.
הוא סיים עם את הלימודים עם תעודת בגרות מלאה ולאחר מאבקים רבים הצליח בגיל 20 להתגייס לצה"ל ולהיות מפקד ביחידת עלית. עברו כמה שנים מאז מעצר הבית. אנחנו בקשר טלפוני ונפגשים מדי פעם. בעיקר כשהוא מזמין אותי להרצאות בהן הוא מספר לבני נוער על מסלול החיים המדהים שעבר.
