אמא של מירי בת ה- 16 פנתה אלי וביקשה שנתחיל תהליך של טיפול וליווי אישי לבני נוער. כשמירי הייתה בת 11 אביה חלה בסרטן ומאז חלה הידרדרות בהתנהגות ובמצבה הנפשי של מירי. המצב הסיכוני נמשך גם לאחר שהאב הבריא. אמא של מירי אמרה שהיא צריכה מישהו לדבר אתו… אחד שהוא לא ההורים או המורים. היא הוסיפה שהילדה מעדיפה מטפל גבר ולא אישה. כך התחלנו בתהליך הטיפול והליווי האישי לנוער של מירי.
הפגישות התקיימו בבית קפה קרוב לביתה. המטרות הראשוניות של מירי היו להבין את עצמה טוב יותר ולפתור בעיות אישיות, חברתיות ולימודיות. בהמשך התברר לי שלמירי יש קשיי למידה מאובחנים. הקשיים בבית הספר היו גורם חשוב בהידרדרות הרגשית והתפקודית שלה. מירי הדגישה שלמרות הקשיים בלימודים חשוב לה מאוד להוציא בגרות מלאה. בתחילת הטיפול דיברנו בעיקר על החוויות שלה במהלך תקופת מחלתו של האב. בהמשך הגענו גם להתמודדות עם הקשיים בבית הספר.
מירי היא נערה רגישה ונבונה. שלקחה על עצמה את המשימה להיות חזקה ובוגרת בזמן המחלה של אביה כשהמטקה היא לא להעסיק אותם בבעיות "הפחות חשובות" שלה. אבל, מסתבר שלאורך כל תקופת המחלה מירי הרגישה מאוד לבד ובקושי הצליחה לעמוד במטלות שהיו לה. בהמשך השיחות היא תיארה שלאורך כל התקופה היו לה רגעי התפרקות ובכי. מקרים של בכי בלתי נשלט היא המשיכה לתאר גם לאחר שהאב הבריא – לפי תיאורים שלה הגענו למסקנה שכנראה אלו התקפי חרדה.
דיברנו על שני קווי מחשבה מגבילים – אחד של האישה בוגרת והחזקה שלא צריכה עזרה שאותו היא מציגה כלפי חוץ לכולם (הורים, בית ספר, חברים) ומצד שני של ילדה הקטנה ופגועה שמתוסכלת מהציונים ומרגישה שהיא לא מצליחה להתמודד ולשרוד את החיים האלה.
תהליך האימון האישי לצעירים שעברנו היה מרגש ומאתגר. היום מצבה הנפשי והרגשי מאוזנים יותר. היחסים עם ההורים קרובים ומשתפים. היא מרגישה בוגרת וממוקדת, מאמינה ביכולותיה. לדבריה היא אוהבת את החיים יותר מתמיד. הקושי הלימודי קיים אבל היא מצליחה בהם. כדי לחזק אותה אנו ממשיכים לדברים על חוזקות אישיות, ביטחון עצמי ואמונה ביכולות שלה. ההורים שהם מאוד אכפתיים ומשתפים מאפשרים למירי תמיכה לימודית ונפשית. השיחות עם מירי והדרכת הורים אפשרו לי להכניס לבית שפה מגדלת של תמיכה, אמון וחופש בחירה כל זה יחד עם סימון גבולות וערכים שכוללים, לימודים, חזרה בזמן הביתה, ועזרה בבית.
