את דפוסי ההורות במצבי תסכול ניתן למקם בין שתי קצוות סקלה הורית טבעית מצד אחד הורות מודל-אם ומצד שני הורות מודל-אב. הורים מודל אם פועלים בדפוסי התנהגות של: החלה, ריצוי, טיפול ופינוק. כאשר הם נתקלים בקשיי תקשורת עם הילד הם נוטים לדפוסי התנהגות של פגיעות, ייאוש וביטול עצמי (שקוף). מצד השני של הסקלה נמצאים הורים הפועלים לפי הורות מודל אב הם נוטים לפעול מתוך סמכותיות ואסרטיביות. כאשר הם נתקלים בקשיי תקשורת עם הילד הם בד"כ מפגינים יותר כוחניות, נוקשות וכעס לכן הם גם פוגעניים, שיפוטיים ואלימים יותר. בשני קצוות הסקלה ההורים חשים שאינם מצליחים להשפיע לטובה על הילד ומרגישים שאיבדו את המשמעות ההורית או הסמכות ההורית שלהם.
בדיקת דפוסי ההתנהגות הורית לפי מודל האם ומודל האב מצליחה להסביר כיצד גם הורים טובים ומשקיעים מתקשים להשפיע לטובה על ילדהם. הם למעשה נוטים להתבלבל בין מודל ההורות הישן והסמכותי למודל ההורות החדשה שמעוניינת בהורות מטיבה ואימהית יותר.
במודל אם, ההורה עסוק בריצוי הילד וסיפוק כל צרכיו, "כדי שלא יהיו דרמות". ההורה פועל מתוך תקווה שיום אחד, הילד יצליח להוקיר את מאמציו ויסכים לשתף אתו פעולה. הבעיה היא, שככל שההורה "מזיע" יותר למען הילד, כך הילד הופך למזלזל, מפונק, או מפוחד ומסוגר. דוגמאות למשפטים של הורה דגם אם יהיו: אנחנו נותנים לו כול אבל, הוא מצידו לא מכבד, לא מעריך ולא מתאמץ מספיק, הוא לא עצמאי, לא אחראי, ולא מתנהג בהתאם לגילו. מפתיע לגלות שהורים רבים שפועלים לפי דגם אם מוסיפים משפטים כמו: הילד שקרן, נצלן, לא יודע גבולות ולא מבחין בין טוב ורע….
בהורות מודל אב, ההורה עסוק בהפעלת סמכות וכוחנות על הילד. במקרי קיצון הם נוטים לתוקפנות ואלימות. להורה מודל אב, קשה להודות שהוא מפעיל סמכותניות מתוך חרדות למשמעות ההורית שלו. לרוב הוא יסרב לקבל יעוץ, יתקשה לראות את הצד של הילד, ויצדיק את התנהגותו הפוגענית בכך שהילד חסר גבולות וחסר כבוד לסביבתו ולמשפחתו. הורה מודל אב יחווה התקפות זעם ותסכול ויפעיל תוקפנות, שיפוטיות ולעיתם קרובות יעניש את הילד.
מסתבר שהיום לחנך ולגדל ילדים עם מסוגלות וביטחון עצמי לא מספיק רק אינטואיציה אימהית וכוונות טובות אלא צריך גם לדעת כיצד לכוון את הילד באסרטיביות לא כוחנית לעבר התנהגות נכונה. ההורות המודרנית צריכה למצוא דרכים אפקטיביות לגשר בין הצורך בסמכותיות כפי שהיה מוכר לנו בעבר ובין מודל האם החדש ששם את הילד במרכז. לצערנו, הורים רבים מתבלבלים ונופלים לאחד משני קצוות הסקלה ההורית הטבעית ולמעשה מתקשים לאזן את דפוסי ההתנהגות שלהם דרך שתעזור להם לכוון הנכון את התנהגות הילד.
כדי לתת כיוון ברור לילד ולחלץ הורים מיטיבים ממצוקה בה הם נמצאים, כדאי לבחון את רעיון הורה-מגדלור. התפיסה נשענת על המודל האינטר-סובייקטיבי הטוען, שבכל סיטואציה אין אמת אחת. האמת היא דיאדית ונעה בין שני עולמות של סובייקטים. כל צד צריך להכיר בזולתו כסובייקט עצמאי שיש לו את החופש לבחור את אמת שלו. מודל ההורה-מגדלור מציע להורה לנטוש את מערכת היחסים של אובייקטים בה שני הצדדים (ההורה והילד) מתייחסים אחד לשני כאובייקט שצריך לנצח ולקבל מודל הורי חדש בו לילד במיוחד למתבגר, יש את החופש לבחור את דרכו לבד. הורה צריך לקבל שהוא לא יכול להפעיל את סמכותו הכוחנית גם אם הדרך של הילד אינה ממש מקובלת ומתאימה לו.
אנחנו משתמשים במטפורת המגדלור כמטפורה להורות שמכוונת את הילד כמו שמגדלור מכוון ספינה בים, בסמכותיות אבל לא בכוחנות. המטפורה מצליחה להסביר את רעיון בו ההורה החדש מאיר את עצמו כסובייקט נפרד מהחלטותיו והתנהגותו של הילד. ההורה החדש מאיר באור חזק את הערכים והנורמות שחשובים לו בעזרת ניסוח מסרים שיש בהם דגש על ערכים בינאישים ברורים. תוך כדי המנעות מכוחנות ותפיסת עמדה של הוגנות, הדדיות ואחריות חיובית כלפי הילד. ההורה צריך לדבר גלויות על תחושותיו רצונותיו, שאיפותיו ורגשותיו ולהימנע משפה שיפוטיות, כוחנית או ייאוש ותסכול ולהקרין לילד את האמונה שהוא מאמין ביכולת שלו לכוון את עצמו נכון לחוף מבטחים.
בעולם בו קיימת שאיפה לשוויון בין המינים החלוקה למודלים אינה מגדרית ורבים מההורים מחזיקים בשני המודלים יחד. כלומר, בזמן קונפליקט הורה מודל אב שמנסה להתמודד עם התוקפנות שלו יכול להפוך ברגע להורה מיואש ושקוף. הורה מודל אם המרצה והמפנקת יכולה להפוך ברגע לשיפוטית ופוגענית. הורים רבים נעים כמטוטלת ובחוסר וויסות רגשי, בין שני המודלים. דפוס התנהגות זו מקשה עוד יותר על הילד לנווט נכון את דרכו בין סבך המסרים ומקשה עליו להאמין שהוא יכול לסמוך על ההורים ולשתף אתם פעולה. כאשר הורים נוהגים כך, יש סכנה שהילד יפסיק לשתף אתם פעולה. הוא יפסיק להישמע ולהזדהות אתם וייסוג לעמדות יחס של חרדה והסתגרות או יפרוץ גבולות לכיוון של תוקפנות ואלימות. כדי להשיג שיתוף פעולה של הילד ובמיוחד של המתבגר. השימוש בסקלת ההורות יכולה לעזור להורים להבין שהאשמה להתנהגות הילד אינה נעוצה רק בילד אלא נעוצה גם בתפוסי התנהגות לא אפקטיביים שלהם המאפשרים "סביבה מתירה" שגורמת להתנהגות לא רצויה של הילד.
